מחלות וחיים
בתוכנית הבוקר של ערוץ 22 ,הפתוח משום מה בחדר ,מתקיימת שיחה ערה על הסכנות שבסוכרת. משוחחים שם על השתלות של לבלב ,על הסכנות שבמחלה ועוד מיני "מרעין בישין" של מחלות אחרות. אין כמו תוכנית מעין זו להחזיר אותנו לפרופורציה על החיים.על המהות שבהם,על עצמנו ועל האחרים.
סימה,זוגתי לחיים, נחשפת לכך כל יום בעבודתה בחדר המיון של בית חולים "השרון".לשם מגיעים אנשים עם כאבים ולעתים מסתבר לצוות הרפואי שהסיבה לכאב הוא גורם סופני.זה אינו קל לצוות הרפואי המסור וזו מכת "מוות" למשפחת המטופל והחולה עצמו.יותר מידי פעמים המוות כבר אינו במירכאות כי הפרוגנוזה בעקבות איתור מחולל הכאבים היא ברורה וחד משמעית.
לעתים, חוזרת סימה מהעבודה מעט שפופה ועצורה.למרות שהיא אינה מודה בכך, למרות "מסך הברזל " והחומות שהיא הקימה סביבה היא עדיין אינה חסינה למראות הקשים.היא כמו כל הצוות הרפואי מקצועיים ברמות על.יודעים איך ומה לעשות.איך לטפל ,איך להבריא.לא תמיד יש בידם לעצור את המחלה הקשה או את הפציעה הבלתי ניתנת לריפוי.
זו, אולי, הסיבה שסימה כמו שאר האחיות והרופאים היא כה חזקה.כה רגישה בדרכה המיוחדת וכה יודעת לאהוב ולהעריך את שנותנים לנו החיים.הפרופורציה בחיים היא כה חשובה וכה מהותית בתפיסת החיים שלנו.
כולנו בני חלוף בעולם הזה.כולנו זמניים ,כולנו ברי החלפה וכל מה שאנון צוברים כאן בעולם לא ניקח איתנו לעולם הבא.אין לנו את היכולת לצפות את העתיד ולדעת מה יילד יום. זו הסיבה שסימה ואני מאמצים את הגישה האופטימית לחיים, את הענווה והצניעות הנדרשת.את שמחת החיים את שמחת היותנו יחד.את שמחת הזוגיות המופלאה בינינו.
מי ייתן ונשכיל לשמר אותה ולזכור את התקופות הקשות שלפני.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
